כשאתה לא מחוץ לארון בעבודה
עודכן: 10 באוק׳
לא להיות מחוץ לארון בעבודה זה גבול, תוכנית ביטחון או הרגל, ולפעמים שלושתם יחד. אינך חייב לסדנת גיבוש את החיים הפרטיים שלך. אבל גם לא אמור לבלות כל תחילת שבוע בהמצאת חברה. העמוד הזה מיועד לגברים הומואים וביסקסואלים בוגרים שצריכים לתפקד בעבודה בלי להפוך את המשרד לארון או לבמה.
מפה את הסיכון האמיתי
החוק, הענף, מעמד הוויזה, הלקוחות והמנהל הספציפי שלך חשובים יותר מלוגו הגאווה של החברה. קשת ביוני לא אומרת לך מי ישמע את התלונה שלך במשאבי אנוש. אם אתה במדינה עוינת או בוויזה בחסות המעסיק, התייחס לעבודה כחדר עם סיכון גבוה. ראה לחיות כגבר הומו או ביסקסואל במדינה עוינת.
כתוב לעצמך, בפרטיות, מה לדעתך יקרה אם תמונה ממצעד הגאווה תגיע לטלפון של עמית. אם התשובה היא ״בדיחות מביכות״, זו תוכנית אחת. אם התשובה היא ״אאבד את העבודה או את המדינה״, זו תוכנית אחרת.
גבולות שלא דורשים נאום
אפשר לסרב לדבר על דייטים. אפשר להשתמש במילה ״פרטנר״ או בשם בלי לציין מגדר. אפשר שיהיה בצוות בעל ברית אחד שיודע ולא יוציא אותך ״בטעות״ מהארון בישיבה. אפשר לשמור מסך נעילה שלא יהרוס אותך במעבר גבול או אצל לקוח.
אי אפשר לשלוט ברכילות לנצח. אפשר להימנע מלהזין אותה. לצאת מהארון מול כולם בבת אחת כי אתה כועס זו רק לעתים רחוקות אסטרטגיה. מהי יציאה מהארון? עדיין רלוונטי: מידע, לא השתלת אישיות.
אם החלטת לספר
בחר את האדם, את הרגע ואת המשפט. אינך צריך מצגת. אתה כן צריך לדעת אם אתה מבקש שינוי (הטבות, נסיעה עם בעל, תמונה על השולחן) או פשוט מפסיק לשקר. אחרי שתספר, אנשים עשויים להגיב בסדר, בסקרנות יתר או גרוע מזה. תעד אפליה אם היא מתחילה. זה משעמם, וכך בונים תיק.
אם מקום העבודה לא יכול להכיל אותך, זה מידע. זה לא פסק דין על השאלה אם אתה ״מקצועי״.